למה החימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום שלכם גורם לקצרים (ואיך תיקנו את זה)
הבעיה עם דרגת ההגנה IP55 היא שהיא מסייעת למנוע חדירת מים, אך היא לא נותנת שום מידע לגבי החום. בחימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום בהספק גבוה, הבעיה האמיתית נמצאת בנקודה שבה החוטים נכנסים למארז. החום לא נשאר רק ברכיב החימום – הוא עולה לאורך החוטים. עם הזמן, החום גורם לבידוד של החוטים להישבר. אז, הלחות יכולה לחדור פנימה, ופתאום יש לכם קצר חשמלי.
הבעיה עם חומרי האטימה הרגילים
רוב החיממים שניתן למצוא משתמשים בחומרי אטימה רגילים כמו גומי או סיליקון זול. חומרים אלו אינם מסוגלים לעמוד במחזור התמידי של חימום וקירור. בסופו של דבר, חומרי האטימה האלו מתכווצים, ונוצרת פער קטן – בעצם “צינורית” – שדרכה יכולה לחדור לחות ושמן מהסביבה. כשחומרים אלו נכנסים פנימה, הם יוצרים מסלול להעברת חשמל, מה שגורם לקצר חשמלי. זה לא אידיאלי.
דרך טובה יותר לבניית החימום
החלטנו להפסיק להשתמש בחומרי אטימה רגילים. במקום זאת, אנו מעטפים את החוטים בחומר מיוחד שמותאם לטמפרטורות גבוהות. ניתן לחשוב על זה כעל חומר סינתטי שמונע העברת חום אך מאפשר הפרדה חשמלית. חומר זה מסייע למנוע נזק לחוטים, וגם אנו עברנו להשתמש בפולימרים עם תכונות פלורינציה לצורך עטיפת החוטים. כך, הבידוד לא יימס או ייפרם, גם כשהחימום פועל בהספק מלא.
דבר אחד שצריך לזכור
יש כאן ויתור – כדי לקבל אטימה טובה, החיבור חייב להיות הדוק מאוד. החוטים אינם גמישים כמו חומרי אטימה רגילים. אם תכופפו את החוטים באופן חד מדי במהלך ההתקנה, עלולה להיווצר לחץ יתר על החיבורים הפנימיים. פשוט תיתנו לחוטים עיקול טבעי ועדין – וזה יספיק.
זו שינוי פשוט, אך זו הדרך היחידה למנוע את הקצרים האלו. זה מרחיק את נקודות החולשה מהרכיבים החשמליים, ומונע את נטיית המפסקים להתנתק בסביבות לחותיות וחמות.